תרבות ה"סמוך" מרצה אהוד גול

תרבות ה"סמוך" והשורשים שלה בישראל

הביטויים "יהיה בסדר", "סמוך עליי" ו"אל תדאג" הם מזמן הרבה מעבר לסתם מילים נפוצות – הם הפכו ל-DNA לא כתוב שמלווה את החברה הישראלית לאורך עשרות שנים. התרבות הזו, שמקדשת את האלתור, ה"חפיפיות" והביטחון העצמי המופרז, מצמיחה לעיתים קרובות פערים עצומים בין מה שמתכננים על הנייר לבין מה שקורה בפועל בשטח.

איך זה נראה בפועל?

• הסרת אחריות מוקדמת: ההנחה הסמויה שהמערכת תמיד תסתדר באיזשהו אופן, גם בלי תכנון מדוקדק, נהלים נוקשים או בדיקות קפדניות.

• זלזול בפרטים הקטנים: ראיית ההקפדה על הכללים כ"ראש קטן" או כבירוקרטיה מיותרת שעוצרת את היזמות והיצירתיות הישראלית.

• המחיר המבצעי: במקרים הקיצוניים והכואבים ביותר, כמו שחוקר אהוד גול בניתוח של רצח רבין וכרוניקות של כישלונות מערכתיים, אותה גישה בדיוק מתבטאת בהתרשלות באבטחה, בפריצת מעגלים ובתחושת "לי זה לא יקרה" שמובילה לאסונות מיותרים.

האם זה שחור ולבן? ממש לא. לצד ההשלכות ההרסניות שלה, אותה תרבות בדיוק מביאה איתה גם תכונות חיוביות: היכולת לאלתר תחת אש, לחשוב מחוץ לקופסה, לפתור בעיות בדCקן ולגלות תושייה במצבי חירום שבהם תוכניות קשיחות היו נכשלות. האתגר האמיתי של החברה הישראלית הוא לדעת לשמור על הברק והיצירתיות האלו, אבל לשים את הגבול הברור כשמדובר בבטיחות, בנהלים ובניהול מערכות רגישות.